עונשים? אפשר גם אחרת

נמאס לכם לריב, לאיים, להעניש וחוזר חלילה? עם יד על הלב, אם ההתנהגות ממשיכה, זה לא באמת עובד. מצד שני, מה כן? איך נגיב על התנהגות מפריעה או לא רצויה? ואיך נצליח לשמור גם על הידידות והיחסים הטובים וגם על הסמכות ההורית שלנו?

זה הזמן למהפכת העונשים בבית!

 

הכוונה בענישה היא לחנך את הילד על מעשה אסור שעשה, שילמד לקח . "לך לחדר שלך ותחשוב על מה שעשית", "לא סיימת לאכול ולכן לא תראה טלוויזיה", "אם לא תלך מיד למקלחת, לא תלך מחר לחבר".

בפועל, אנחנו נדרשים לחזור ולהעניש אין ספור פעמים. משמע, אין למידה אמיתית. אין הפנמה . כלומר- לרוב ,ענישה אינה יעילה. ובכל זאת אנחנו חוזרים ומשתמשים בה. מדוע? כי היא מביאה לתוצאות מיידיות, עוזרת לשחרר לחץ (שלנו כמובן), ופותרת לעיתים את הבעיה, למרות שרק לפרק זמן קצר.

להעניש זה מה שאנחנו יודעים. ככה גודלנו בבית הורינו (שגם הם התנהגו כך כי זה מה שהוריהם עשו), אבל, לענישה יש תג מחיר מאד גבוה שהייתי רוצה שתחשבו עליו.

ילד שמענישים אותו ,מרגיש:

לא מוצלח

מאכזב

מפתח דימוי עצמי לא טוב. "אני לא שווה"

כועס ומושפל ולכן לעיתים נהיה תוקפני .

מתוסכל.

כשאתם קוראים את המשפטים למעלה, אתם בטח חושבים לעצמכם: "אבל לא לזה התכוונתי".

בואו נראה מה כן אפשר לעשות כדי שהילד ילמד מתוצאות מעשיו, לא ייפגע הדימוי העצמי שלו, וכמובן שהיחסים בינינו לא יעלו על שרטון.

החלופה לעונשים היא תוצאות טבעיות והגיוניות למעשים:

אז למה הכוונה?

לכל התנהגות לא רצויה יש תוצאה טבעית ו/או הגיונית, שאנחנו צריכים לאפשר לילד לחוות. הקסם הוא, שהילד לומד לקח מבלי שההורים שלו גרמו לכך. כך, כאשר ההורים אינם חלק ממשוואת האירוע, הם גם יכולים להיות אמפאתיים כלפי הילד כאשר הוא "ישלם את המחיר".

מה הן תוצאות טבעיות?

בתוצאות טבעיות אין אפשרות להשתמש. אי-אפשר להפעיל אותן: הן פשוט מתרחשות. את מה לטובתם ומה לרעתם ילמדו הילדים מההתנסות בתוצאות הטבעיות וההגיוניות של החיים.

למשל:

ילד שלא לוקח מטריה ביום גשום, נרטב.

מי ששוכח את הכריך בבית, נשאר רעב.
מי שמאחר לבית הספר, ננזף על ידי המורה, נשאר לעיתים מחוץ לכיתה, או מפסיד אירוע, טיול וכד'.

כל התיאורים האלה תלויים לגמרי בילד עצמו, בלקיחת אחריות שלו.

כדי שהלמידה מהתוצאות הטבעיות אכן תהיה יעילה, צריכים להתקיים מספר תנאים.

למידה אפקטיבית מתוצאה טבעית, מותנית בכך שהמבוגר לא ינצל את המצב להטפת מוסר, גערות וכל סוגי ה "אמרתי לך". להיפך, השתתפות אמיתית וידידותית בצערו של הילד על הנזק שנגרם לו תאפשר לו ללמוד מהניסיון לתועלתו בעתיד, באווירה אוהדת.

ילדים יבינו תמיד יותר טוב מעשים ולא דיבורים. המעיטו לדבר ותעשו יותר.

התוצאות הטבעיות לא כל כך קורות בחיי היומיום שלנו פשוט מפני שההורים ממהרים להגן על הילד מפניהן ולכן הילד לא מפיק את התועלת מהן. אם הן כבר קורות, ממהרים ההורים להפוך אותן לעונש בכך שאומרים "אמרתי לך".

אם יש אמפטיה, הילד משוחרר לחשוב בעצמו על מה שקרה, בינו לבין עצמו ולהסיק מסקנות לעתיד.

ההורים בדרך כלל לא מאמינים שהילד מסוגל ללמוד מהתוצאה הטבעית. לא באמת סומכים על תבונתו, על היכולת שלו להקיש בין הפעולה שעשה לבין התוצאה שלה. הורה שלא מאמין שהילד שלו אכן מסוגל להפנים את הלקח, לא יוכל "לשחרר" ולא תהיה למידה. די מדהים לראות עד כמה הילדים שלנו נבונים ולומדים היטב ומהר מתוצאות מעשיהם. כן, זה לעיתים מתסכל אותם ואותנו, אבל כשהכל מרופד בחיים, לבטח לומדים פחות.

מה הן תוצאות הגיוניות?

התוצאה הגיונית אינה נובעת מהעבירה שהילד עשה אלא מפעולה הגיונית שההורה נוקט כדי לשמור על הסדר התקין בבית ועל הגבולות שנקבעו.

 

ראשית, יש ללמוד את ההבדל בין עונש לבין תוצאה הגיונית

תוצאה הגיונית, זהו המחיר שנקבע מאי קיום כלל ידוע ומוסכם בבית. בתוצאה הגיונית יש בחירה לילד – האם יקרה א' או ב' ומעורבות של ההורים. התערבות ההורים היא בתכנונה של התוצאה והיא קצת יותר מורכבת, מאחר ואנו צריכים להיות יצירתיים ולהמציא תוצאה שאכן תהיה הגיונית לילד וגם להורה. תוצאה הגיונית מחייבת קשר בין האירוע לתוצאה שלו. תוצאה שאיננה הגיונית, תתפרש כעונש.

ועונש מה הוא?

עונש הוא תגמול על מעשה שלילי.

ובכלל, שכר ועונש הן  דרכי  חינוך שבאות מתפיסה אוטוקרטית. בדרך זו ההורה הוא המחליט מהו טוב ומהו רע, ההורה נמצא בעמדת שופט.

שכר ועונש יעילים לטווח קצר. לאורך זמן צריך להגביר אותם כדי שימשיכו להיות יעילים. עונש אינו יוצר מוטיבציה פנימית, מקלקל יחסים ואינו מקדם את הילד לקראת למידה והפנמה.

דוגמה לתוצאה הגיונית: ילד שחדרו מבולגן מאד ואינו מסדר אותו, כשמבקש מההורה לבוא ולומר לו לילה טוב, או זקוק לעזרה מההורה בחדר, יכול ההורה לומר כי לא נעים לו להיכנס לחדר כזה. "אני מצטער, אבל לא נעים לי להיכנס , אם תסדר אשמח לעזור לך". אין פה כעס, או הטפת מוסר, רק גבול מאד ברור מה ההורה מוכן לעשות ומה לא. לילד יש בחירה: או לסדר, או לוותר על נוכחות ההורה. שתי האפשרויות קבילות ואת מחיר הבחירה לוקח הילד על עצמו.

דוגמא נוספת:

כביסה. הילד מתבקש לשים בכביסה את הבגדים המלוכלכים שלו. בקשה לגיטימית לגמרי. בדרך כלל, אם הילד  לא עושה זאת, אנחנו עושים זאת עבורו, לא לפני שכעסנו והטפנו מוסר. אך אם נאמר לילד כי זו אחריותו ואנחנו לא נעשה זאת יותר עבורו, התוצאה ההגיונית תיתן את אותותיה מהר מאד. הילד יגלה בוקר אחד כי אין לו תחתונים או בגד ללבוש ויבין כי הסיבה היא כי לא לקח על עצמו אחריות למרות שהדברים נאמרו לו מראש. אל מי יבוא בטענות? אל עצמו.

שם הוא גם ילמד להתחיל לקחת אחריות על מעשיו.

דוגמא שלישית: ילד שלא גמר להכין שיעורים בזמן, יפספס את תכנית הטלוויזיה האהובה, או לא יוכל ללכת לחבר כי הטלוויזיה נדלקת או הולכים לחברים רק אחרי שמסיימים שיעורים.

ילדים החווים חיים שבהם התוצאות הטבעיות וההגיוניות הם דבר שבשגרה, גדלים להיות אנשים אחראיים, "ראש גדול", כאלו שמבינים כי יש להם שליטה על חייהם ועל אושרם.

מוכנים להתחיל את מהפכת העונשים בבית?

  1. הוציאו את המילה עונש מהלקסיקון
  2. אל תמנעו מהילדים לחוות את התוצאות הטבעיות של המעשים שלהם.
  3. החליטו על גבולות וקווים אדומים עם תוצאות הגיוניות.
  4. אל תטיפו מוסר ואל "תחפרו". היו אמפאטיים, קצרים ותנו למעשים לדבר.

בהצלחה!

מוזמנים להתייעץ איתי בנושא מהפכת העונשים בבית!
צרו איתי קשר ישיר:
דורית סיון
נייד:052-2652371
או במייל dorit@doritsivan.com