מריבות בין אחים? מהפך!

אם נשאל את עצמינו, אילו יכולות היינו רוצים להקנות לילדים שלנו להמשך חייהם, אין ספק כי אחת התשובות תהיה היכולת לפתח יחסי אנוש טובים. לפיכך אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא באימון הילדים שלנו בפיתרון קונפליקטים בדרך בונה ,ביישוב בעיות בין אישיות בדרך מצמיחה.

דרך ראשונה היא דרך הדוגמא האישית שלנו ההורים. כיצד אנחנו פותרים ומתמודדים עם חילוקי דעות.

דרך שנייה דרך התנסות. דווקא בגלל שהיכולות של הילדים פחות משוכללות משלנו חשוב שילמדו לתקשר עם אחים ואחיות הקרובים אליהם בגיל.

אחים ואחיות משתמשים הרבה במריבות עם האחים שלהם כדרך לתשומת לב יתרה מן ההורים שלהם. הורים רבים גם נופלים  בפח הזה. לעיתים בעיניים פקוחות ולעיתים פשוט נגררים לכך. אבל כשמצליחים לחשוב אחרת,מפתחים מודעות ועושים את מה שיקדם את היחסים של הילדים , קורה מהפך!

כשהורים אינם מתערבים במריבות של הילדים הם קודם כל משדרים מסר שהם סומכים על הילדים שידעו להסתדר בעצמם. אם יחדלו ההורים להתערב , יחדלו הרווחים של העסקת היתר .

כשהתרומה של כל ילד תתקבל ללא השוואה הילדים יקלטו שמה שהם עושים זה בסדר. העיקר שאני עושה.

קבלת השוני של כל ילד נותנת מקום לייחודיות שלו.

השוואות- מוחקות את הערך של הילד כי הוא לא עומד בפני עצמו אלא רק מול ההישגים של אח שלו.

ההשוואה מאד מזיקה כי היא מעמידה את הילדים בתחרות האחד מול השני. אם כדי שאני ארגיש יותר השני צריך להיות פחות, אז הילדים הופכים להיות אויבים במקום חברים.

כשההורים מוציאים את עצמם מתוך הדינאמיקה של הילדים, ועם זאת מעודדים,  הילדים לא יהיו תחרותיים

אם אין הורה שיציל, הילד ימצא פתרונות.

 להיות אמפאתיים: "אני מבינה שקשה לכם ביחד". "תצטרכו למצוא דרך להסתדר. אני לא אוכל לעזור לכם."

ילדים שתופסים טריטוריות בעצם סוגרים טריטוריות, כי זה לא מאפשר לאחרים בבית להיות באותו המקום. לכן חשוב כהורים לא לומר לילד אתה שובב אלא עשית מעשה שובב. לא לקבע את הילד בתפקיד.

לא לומר "אתה תמיד" אלא היום עשית …

ככל שהאווירה בבית היא פחות תחרותית כך הילדים יהיו יותר דומים.

בואו נחזור לתפקיד שלנו כהורים. מה היינו רוצים שהילדים ילמדו מסיטואציה כזו?

  • להתמודד עם קשיים
  • לפתח יחסי אנוש טובים
  • לפתור בעיות
  • לקבל החלטות
  • להתפשר ולוותר.

איך נאמן ילד בפתרון קונפליקטים?

  1. דוגמא אישית- גם כאשר אנו מתווכחים עם ההורה השני, עם השכן או החנווני אנחנו מהווים דוגמא, כיצד מתמודדים עם קונפליקט.
  2. ע"י התנסות אישית ביישוב חילוקי דעות ביניהם הם יתאמנו וימצאו את הדרך שמתאימה להם .

מה אנחנו יכולים לעשות כהורים מעבר לכך?

לאפשר לילד להיות בכל הטריטוריות, לעזור לילדים לצאת מתפקידים קבועים, לאפשר להם להתנסות בכל התפקידים גם במחיר של כישלון.

מה לעשות כדי לשבור את מעגל הקסמים של הטריטוריה?

  1. לסמוך על הילדים שידעו בעצמם לפתור את הבעיות שלהם.
  2. לחדול משיפוט. להתייחס למעשה ולא לעושה. מעשה מרגיז ניתן לתיקון, מעשה משמח ניתן לשחזור. המעשה ניתן לשינוי ודיון.
  3. חשוב להפסיק לזהות ילדים עם תכונות. למשל; הגדול- הקטן, הטוב- הרע, העצלן, הביישן. לא להגיב בצורה שמחזירה לטריטוריה. כרגע אתה מתבטל במקום אתה בטלן. כרגע אתה לא מוכן להציג בפנינו ולא אתה ביישן. לא להשתמש במוצלח שלי, יפה שלי וכו' יש לקחת בפרופורציה כמובן, ניתן להשתמש אבל לא כנורמה.
  4. להטיל את כולם " לסירה אחת" לא לומר אני סומכת עלייך לבכורה אלא לומר אני סומכת על עליכם. וזאת במטרה להוציא את העוקץ מהיוצא דופן. הילדה שעוזרת- אם אמא תאמר תודה שעזרתם, בפעם הבאה כולם יעזרו.
  5. לא להשוות בין אחים- תראה את אחיך הגדול, למה אתה לא כמו אח שלך.
  6. עם כל זאת יש לגלות אמפטיה לילד "החלש" בסיטואציה, לאפשר רגשות, אני מבינה שכואב לך, נראה לי שנעלבת, לחבק, לנשק ולומר אני סומכת עליך שתדע להסתדר עם אחיך או אחותך.

 לכאורה הכל ברור. בפועל, להורים רבים קשה לעמוד מול תחושת חוסר האונים האמיתית או המדומה של ילדיהם. קשה להורים לאפשר לילדים לחוות תסכול או אי נחת.

בתהליך שאני מעבירה את ההורים, אני תומכת בהם, מסבירה את ההיגיון שעומד מאחורי הצורך במהפך בהתנהלות מול ועם הילדים ומובילה אותם לאווירה משפחתית נינוחה ומצמיחה.

בהצלחה.
צרו איתי קשר ישיר:
דורית סיון
נייד:052-2652371
או במייל dorit@doritsivan.com