גיל המרי

גיל שנתיים מכונה "גיל המרי". זהו גיל של עקשנות ומרדנות. הפעוט שרוי על הגבול בין להיות תינוק, ולהיות ילד. כישוריו המוטוריים התפתחו, והוא לומד ורוצה לעשות יותר ויותר דברים בעצמו. מאחר ועדיין ישנם דברים רבים שהוא לא מסוגל לעשות- הוא מתוסכל.

טיפים שיכולים לעזור לכם לצלוח תקופה זו:

תנו לו לעשות בעצמו את מה שהוא מסוגל
אם ילדכם יודע לטפס לכיסא שלו באוטו בעצמו, הוא ייעלב אם תרימו אותו לשם, וירגיש שאתם מתייחסים אליו כאל תינוק. יש להניח שיגיב בבכי או יצעק "לבד".
אם התבלבלתם וניסיתם לעזור לו, הסבירו לו.שהתבלבלתם, בקשו סליחה, ותנו לו לעשות זאת בעצמו. תנו לו לעשות דברים מסוג זה בעצמו, אפילו אם אתם.ממהרים. התפרצות זעם תגזול יותר זמן. אם הוא יודע לעשות פעולה מסוימת  תנו לו לעשות את החלק שהוא יודע ועשו אתם את השאר

תנו לו להתנסות
הפעוט שואף לנסות כל דבר. תנו לו לנסות לעשות דברים שאינו יודע. אם לא ינסה – לא ילמד. אך אם הוא מנסה דבר שלמעלה מכוחו, למשל לקשור את שרוכיו,הוא ינסה שוב ושוב, לא יצליח, אך יסרב לקבל עזרה. לבסוף, תסכולו הרב יגרום לו להתפרצות זעם. תנו לו לנסות מעט, ואז הציעו בעדינות עזרה, או הציעו לעשות זאת ביחד. אל תעזרו מבלי לשאול זאת קודם ולקבל הסכמה. אם יסרב להצעת העזרה, תנו לו לנסות עוד קצת לבד ואז הציעו שוב עזרה, או הציעו לעשות משהו אחר.

הקפידו על מעט כללים הגיוניים
השתדלו שהכללים יהיו מעטים והגיוניים ככל האפשר והקפידו על קיומם. כללים רבים מדי יפחידו את הפעוט יבלבלו אותו, ויגרמו לו לחוש שהכול אסור ושאתם "נגדו". הוא עלול להרגיש שבמילא לא יצליח להשביע את רצונכם, ולכן חבל לנסות. הנהיגו רק כללים הכרחיים. למשל:

  • אל תרשו לפעוט לעשות דברים מסוכנים.
  • הקפידו על קיומם של כללים . ודאות בקשר למה מותר ומה אסור תספק לילד תחושת ביטחון.
  • מה שלא הכרחי אל תציגו ככלל, אלא כהצעה או המלצה, למשל "עדיף שלא תיקח את הצעצוע הזה לגינה – הוא עלול ללכת לאיבוד " או

"כדאי שתשב על הסיר לפני שאנחנו הולכים". אם יסרב – ותרו לו. הוא יחוש שהבחירה בידיו, אך יבין ממה תהיו מרוצים יותר, ואולי ישתדל להשביע את רצונכם בפעמים הבאות. השתמשו במילים "צריך", "חייבים", "אסור" ו"אני לא מרשה" רק לכללים וחוקים ברורים.

שתפו את הילד בסדר יומו
תנו לילד לדעת מה עומד לקרות. אם עליו להיכנס לאמבטיה – הודיעו לו על כך כמה דקות מראש, כדי שיספיק להתכונן ולסיים את משחקו. שתפו אותו גם
בהכנות: הציעו לו ללכת לאמבטיה, להסיר את בגדיו ולבחור צעצועים לאמבטיה, ואז תבואו לרחוץ אותו. לא בטוח שזה ימנע סירוב, אך זה יכול לעזור.

המנעו ממאבקי כוח
אם הילד מסרב ומתעקש, חישבו: האם אתם מתווכחים על דבר הכרחי? אם הדבר לא הכרחי, אל תתביישו לוותר. אם הייתם מוכנים לוותר בסוף הויכוח, ותרו כבר בתחילתו, וחסכו מעצמכם את הויכוח. אם תוותרו בסוף ויכוח ירגיש הילד שניצח במאבק, וינסה להסיר כל גזירה ע"י סירוב וויכוחים. אם תוותרו ללא ויכוח, יבין הילד שמה שביקשתם היה רצוי, אך לא הכרחי. אם הדבר הכרחי הציגו אותו ככלל בל יעבור, ואל תיכנסו כלל לויכוח. למשל: "אם לא תרחץ ידיים לא תוכל לאכול " והסבירו מדוע – "על ידיים לא נקיות יש חיידקים, ואתה עלול לחלות אם לא תרחץ אותן לפני האוכל". אל תמשיכו
להטיף ולשכנע, אלא תנו לו להמשיך לשחק, וחכו שילך לברז מיוזמתו.

תנו לילד להשתמש ב"אובייקט המעבר" שלו

לעיתים הילד נקשר ונצמד לחפץ מסוים (דובי, כובע ,שמיכה, וכדומה), ולוקח אותו לכל מקום. חפץ כזה נקרא" אובייקט מעבר", והילד זקוק לו כצורך נפשי-פסיכולוגי/
כשהיה תינוק היה קשור אליכם מאד, ונבהל כשיצאתם משדה ראייתו. כעת הוא כבר מבין שלא תהיו איתו כל הזמן, והוא נצמד לחפץ מן הבית המספק לו ניחומים ומרגיע אותו במקומות זרים, או כשאינכם איתו. אובייקט המעבר נקרא כך, כי הוא מסייע לילד במעבר מקרבה פיסית תמידית להורים, למרחק מהם ועצמאות חלקית.
גמילה מאובייקט המעבר כמוה כגמילה מהנקה, או ממוצץ. עליה להיות הדרגתית, ולהיעשות רק כשהילד בשל לכך. גיל המרי הוא לא זמן מתאים לגמילה כזאת, שכן אז הילד זקוק לאובייקט יותר מתמיד. תנו לילד לקחת את האובייקט לכל מקום שירצה. אל תנסו להערים עליו ולהחביא לו אותו – הוא ייעלב וייפגע אם תעשו כך. אל תנסו גם לשכנע אותו לוותר עליו.

 אם שכח אותו, הזכירו לו: "אתה רוצה לקחת את הדובי, או שהפעם
אתה משאיר אותו?" אם תלכו בלעדיו אתם מסתכנים בכך שהוא ייזכר אחר כך, ויבכה ויבקש כל הטיול לחזור ולקחת את הדובי. אם לקחתם את הדובי כדי לכבסו, הראו לו אותו על החבל והסבירו שכיבסתם אותו כי היה מלוכלך
.ועכשיו הוא צריך להתייבש.

שתפו פעולה עם הילד
– היו גמישים עם הילד. למשל, אם הילד לא רוצה לאכול
אל תכריחו אותו. הוא יאכל כשיהיה רעב.
ניתן להשוות את גיל המרי לגיל ההתבגרות. בשניהם הילד רוכש עצמאות
רבה מזו שהייתה לו קודם, ומתרחק מהוריו. שתי התקופות קשות לילד ומלאות קונפליקטים..
מתלבשים זרוק  ,"כשם שבני נוער מתבגרים עונדים עגילים ו"פירסינג
ומאמצים תסרוקות שנראות להוריהם משונות, כך גם בני השנתיים מאמצים להם טעם משלהם בלבוש. אפילו אם הילד מתעקש על לבוש שנראה לכם מוזר, הניחו לו ללבוש אותו. ילדתכם למשל עשויה להתעקש על לבישת חצאית ומכנסיים ביחד, חבישת כובע בכל שעות היום או לבישת כפפות בקיץ. כדי
להימנע ממתח ומאבקים מיותרים, תנו לילד לבטא את טעמו, ואל תתווכחו איתו
עליו. כמו אצל מתבגרים, ויכוחים וניסיונות שכנוע, רק יחזקו את הילד בעמדתו.

 אל תתביישו לצאת איתו כשהוא לבוש "מוזר" .

בבית.. הרשו לו לבחור תפקיד או שניים נוחים, למשל לחיצה על כפתור המעלית, לחיצה על שלט האזעקה של המכונית. הילד זקוק לתחושת האחריות ותפקיד קבוע נותן לו תחושה שהוא גדול ומהווה חלק חשוב מהמשפחה.